<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ק"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שאלתם בפרק הנזקין שמצאתם מקצת ספרים דגרסינן במתניתין [גיטין ס"א ע"א] אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ריחים ותנור ובוררת וטוחנת עמה בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה, וברוב הספרים לא מצאתם בוררת וטוחנת. ושאלתם ממני אי זו היא הגירסא הנכונה ולפרש לכם בוררת וטוחנת עמה בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה. תשובה הגירסא הנכונה נראה לי כמו שהוא ברוב הספרים שלנו שאין גורסים בה בוררת וטוחנת עמה, וכבר בדקתי אחר נוסחאות ישנות שבסדר המשניות וכתוב בהן ובוררת וטוחנת עמה אבל אין כתוב בהן בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה כמו שהביאו בבריתא (בוררת) [בטהרות פ"ח ה"ג], ולספרים דגרסינן לה במשנתנו ואי נמי דגרסי בבריתא (בוררת) [בטהרות שם] אי אפשר להולמה זולתי לפי מה שפרש"י ז"ל בזמן שהיא טמאה אשת חבר שאז נזהרת מליגע וליתן לתוך פיה אבל לא בזמן שהיא טהורה שמא תטול ותתן לפיה, וזה אי אפשר שאשת חבר אינה חשודה לגזול ולא להחליף. ובגמרא מייתו לה בפרק קמא דחולין [ו' ע"ב] למידק מינה דעמי הארץ חשודין להחליף ואפילו לגזול. אלא ודאי לא גרסינן לה במשנתנו שהיא בענין התר סיוע אשת חבר לאשת עם הארץ בתבואתו של עם הארץ. אבל אי לא גרסי אלא בוררת וטוחנת עמה זה איפשר שהרי אין כאן עדין סיוע בדבר האסור שהרי אין התבואה עדין מקבלת טומאה. ופירוש דבריתא בפלוגתא דרבנן ורבי שמעון בן אלעזר כך הוא, אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ כלומר הולכת עמה אצל הטחון ואינה חוששת שמא תיגע אשת עם הארץ בתבואתה ואף על פי שלתתה התבואה והוכשרה לקבל הטומאה, ואימתי בזמן שאשת עם הארץ מחזקת עצמה בטומאה כלומר שהיא נדה ולא טבלה שאז היא נזהרת מליגע בשל אשת החבר, אבל לא בזמן שהיא טהורה בעיני עצמה כלומר שמחזקת עצמה בטהורה דאז לא תזהר מליגע דמימר אמרה לאשת חבר אני טהורה יתר ממך, ורבנן עשו עמי הארץ כזבין. ורבי שמעון בן אלעזר אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון עמה שחברתה אחרת אשת עם הארץ שמחזקת עצמה בטהורה נוטלת ונותנת לה ואוכלת ואותה השנייה מטמאה את התבואה שהרי עשאוה כזבה. ולפיכך דייקינן מינה השתא מיגזל גזלא אותה חברתה חלופי מבעיא שמחלפת אשת עם הארץ, ופריק התם מימר אמרה תורא מדישיה קא אכיל והרי חברתי מסייעת לאשת החבר להוליך את הריחים וכיוצא בזה בעסקי הטחינה, זהו הפירוש הנכון.
